חודש: נובמבר 2022

לפני כמה ימים פרסמתי ווידאו על התמודדות עם רגשות שליליים,
ואמרתי שלא צריך ישר לטפל בכל רגש שלילי שאנחנו חווים או להילחם בו,
ולהיזהר לא ליפול למלכודת של לחשוב שמשהו לא בסדר איתי אם אני חווה רגש ממש שלילי וחזק,
ושבסופו של דבר זה עוזר למשחק שלכם.

והנה אתמול קיבלתי תשובה למשרה שממש ממש רציתי,
משרת הוראה במקום יוקרתי,
שהשקעתי זמן בהגשה שלה,
והייתי בטוח שאני הכי מתאים בעולם,
וממש ראיתי את זה קורה והתרגשתי מזה,
והודיעו לי שלא עברתי לשלב הבא.

ואני מקבל את התשובה השלילית,
ואני מרגיש דבר ראשון עלבון,
עלבון עמוק כזה שמרגישים בגוף ולא רק בנפש,
עלבון כמו של ילדים שחושבים שלא רוצים אותם.
וגם אכזבה.
ותחושת כשלון.
ובושה.
פדיחה.
עצב.
וגם התקרבנות בכיינית שאוף זה לא הגיוני ולא מגיע לי ולא יכול להיות.
ותחושה שבא לי לנקום ולהחזיר להם.

ואני מרגיש שהבטן שלי מתהפכת מבפנים והיא כבדה ויש לי בחילה.
ויותר מכל תחושה של חוסר ערך עצמי.
הכי דרמה.
הכי נמוך.

ואם הייתי דמות, והייתי מסתכל עליה מהצד נראה לי שהייתי אוהב אותה ממש,
כלומר אם הייתי עכשיו קהל שרואה את הדמות ברגע עצוב ודחוי כזה,
אז הייתי הכי בצד שלה,
הכי מעודד אותה,
ורוצה שיהיה לה טוב,
ומזדהה איתה,
ואולי משהו בסיטואציה היה עושה לי עצוב אבל גם מרומם את רוחי.

ואני חושב על השחקנים והשחקניות שאני מלווה ואיך הם חווים אכזבות וכמה פעמים הם מקבלים לא,
על תפקידים, ועל הזדמנויות.
וכמה פעמים הם השקיעו במשהו שלא הלך להם, או לא הלך להם כמו שהם חשבו שזה יילך.

ואז הדמות הזאת שהיא אני, עם כל התחושות האלה,
צריכה להתנהל בחיים שלה.
וכבר היה אחרי הצהריים,
והתארגנתי להוציא את הילדים מבית ספר,
ולשלי יש בלט,
ואני מארגן את התיק שלה,
ומקס הולך לחבר, אז אני מארגן את אלבום הפוקימון שלו,
ואני בפעולה,
אני ברגש קשה,
אבל הוא כבר משתלב בפעולה,
ואני זז, ואני מרגיש,
והכל ביחד,
וזה מזין אחד את השני.
ואני אוהב את זה,
כלומר אני לא אוהב את התחושה אבל אני אוהב את המנגנון,
ואיך הדברים קשורים,
איך הפעולה והרגשות,
איך הפיזיות החיצונית והעולם הפנימי,
בונים התנהגות של דמות.
ואני נותן לזה לקרות.

ואז בלי שאני שם לב, אחריי שהילדים כבר איתי, אני קולט שהתחושה הקשה עברה.
אני כבר לא שם.
אני כבר במקום אחר רגשית.

הרגש תמיד זז.
הרגש תמיד מתגלגל עם עצמו ומשתנה.
וכשאתם מגלמים דמות הרגש ביחד עם הפעולה יביאו לדמות הזאת התנהגות ספציפית,
שמגיבה לעולם החיצוני והפנימי שלה,
ואז זה משתנה לה, זה מתגבר, או דועך,
אבל כל הזמן משתנה.

ואני מת על זה.

(צילום @hadar.alfasi הנפלאה מפעם)

לפעמים אני רואה מופע שאני עף עליו וחושב שהוא מעולה, ושומע מקולגות שלי שזה היה זוועה.

לפעמים יש שחקן שהוא מחריד בעיניי ואני שומע סביבי סופרלטיביים לגביו מכאן ועד להודעה חדשה.

ואני אוהב את זה.

אני אוהב מופעים מפלגים.

אני אוהב משחק מפלג.

אני אוהב אמנות מפלגת.

אני אוהב שזה יוצר שיח עם דיעות שונות לכאן ולכאן.

ואני אוהב ממש את אוסקר וויילד.

היצ׳קוק מספר לטריפו על חלומות ועל רעיונות שמגיעים בחלום.

וכך הוא מספר – תסריטאי אחד היה מתעורר בלילה באמצע חלום עם רעיונות מבריקים לסיפורים ולדמויות.

ובבוקר היה שוכח הכל.

ערב אחד הוא החליט להניח פנקס ועט ליד המיטה, וכשיתעורר עם הרעיון – מיד יכתוב אותו.

וזה קרה.

הוא באמת חלם רעיון אלוהי, ובאמת התעורר וכתב את הרעיון.

ובבוקר, כשצחצח שיניים, נזכר שהיה לו איזשהו רעיון מצוין לתסריט באמצע הלילה, ואיזה מזל, הוא חשב לעצמו, שכתב את הרעיון!

רץ לחדר, פתח את הפנקס, והסתכל על מה שכתב – ״ילד פוגש ילדה״.

התסריטאי, היצ׳קוק מספר, התאכזב עד עמקי נשמתו. זה הכל?

היצ׳קוק לא מאמין בחלומות. כלומר הוא מאמין אבל הוא לא מסתמך עליהם לגמרי. הוא חושב שלפעמים חולמים משהו שנראה כמו הברקה באמצע הלילה, ובבוקר זה נראה כמו רעיון מחריד וסתמי. הוא כן מאמין בעבודה מדוקדקת ועמוקה על כל רגע ורגע בסרט.

אני מאמין בחלומות, אבל אני גם מאמין שלפעמים החלום הוא רק סטרטר, הוא התחלה של משהו שהופך למשהו אחר, ואני מאמין שלפעמים מה שחלמתי כבר עובר גלגולים ומשנה את צורתו.

כנראה שצריך אישזהו איזון בין חלום ובין פרקטיקה,

בין התמימות של הפנטזיה, לבין הסיזיפיות של האימון,

בין האינסופיות של החלום, לבין המגבלות של האימון היצירתי היומיומי.

ובכל מקרה – הספר הזה – טריפו מראיין את היצקוק – הוא סוג של קריאת חובה לקלנוענים. כשלמדתי קולנוע כולם היה קרועים על הספר הזה, וגם אני.

ונראה לי שיש אותו גם בעברית.

יש בתוכו שיחות ספציפיות על רגעים ספציפים מתוך הסרטים, וגם שיחות על קולנוע באופן כללי, וגם שיחות על יצירה, על מה זה אומר ליצור, על פרקטיקות של יצירה, ובעיקר יש כאן מפגש בין שני יוצרים שהם כאילו ממש שונים זה מזה אבל הכי מוצאים נקודות השקה.

אני אוהב יצירה, משחק, בימוי, כתיבה. ואני אוהב גם את הדיבור ואת השיח סביב זה. ממש.

ממליץ.