צילמה hadar alfasi מתוך סדנת יוני 2017
אני עובד עם תלמיד על מונולוג,
זה מונולוג של עימות,
הדמות כועסת.
הוא מבצע את זה סבבה,
כלומר הוא יחסית אמין, הוא וירטואוז,
הוא משתמש בקול ובגוף בצורה מלאת כריזמה ונוכחות,
וזה באמת סבבה.
אני אומר לו שבסך הכל זה עובד טוב אבל חסר משהו.
והוא מסכים איתי.
אנחנו מנסים לפצח ביחד מה בדיוק חסר,
למה אנחנו לא מסופקים.
אני אומר לו שתחושת הצפייה שלי היתה יותר התרשמות מהתרגשות,
כלומר זה היה מאוד מרשים ומעורר מחשבה,
אבל זה לא באמת הגיע אליי.
זה לא נגע בי.
הדבר הזה שעברתי איתו קורה לי עם הרבה תלמידים,
וזה בדרך כלל סוג מסוים של תלמידים.
אלה שחקנים שלמדו בבית ספר למשחק,
שחקנים עובדים,
לרוב הם סיימו כבר לפני שנתיים שלוש או יותר.
יש להם יכולות, יש להם טכניקה,
יש להם ארגז כלים מפואר של טקטיקות בימתיות.
אבל הבעיה היא שהמשחק שלהם מסתכם בדיוק בזה –
בטכניקה מוצלחת, ובוויטואוזיות בימתית.
משהו מהאמת שלהם, מהפנימיות שלהם, ממי שהם –
הלך לאיבוד ומסתתר מתחת.
זה כאילו שהם עובדים הרבה על הבמה ועושים הרבה,
אבל זה פול גז בניוטרל, או לחילופין נסיעה עם הנדברקס.
הם לא באמת נותנים לי לראות אותם כמו שהם עכשיו בתור הדמות,
אלא הם עסוקים בהסתתרויות מתחת לטכניקה,
או בשליפה מטורפת של יכולות בימתיות,
או במין משחק שהוא טייס אוטומטי.
כמו עם התלמיד שאני עובד איתו.
הוא לא באמת משכנע אותי שהוא כועס, או פגוע,
אלא מייצר רגע בימתי שאמור להביא לידי ביטוי כעס.
זה עובד, וזה בסדר.
אבל זה לא נפלא, וייחודי, ויוצא דופן ומהמם.
בעיני, תלמידים כאלה צריכים לעבור תהליך של undo.
לעשות undo על ההרגלים הבימתיים שלהם,
לבטל את מה שלמדו,
להתיר את הטכניקה ואת האוטומטיות,
להחזיר לקדמותו את המצב הבסיסי יותר והנאיבי של להיות על הבמה.
וברגע שהם עושים את זה,
וברגע שהם מסכימים שהקהל יראה אותם באמת ברגע הזה בתור הדמות או בתור עצמם,
וברגע שהם מוותרים על מה שהם יודעים ומגלים את זה מחדש,
משהו משמעותי ואותנטי וייחודי קורה מול העיניים שלי.
ואז זה גם מגיע אליי בתור צופה לא רק מהשכל אלא גם מהבטן.
זה לא רק מעניין ומרשים אלא נוגע.
אז שימו לב כשאתם מבצעים מונולוג או סצנה או תרגיל.
שימו לב אם יש משהו שאתם צריכים to undo.
שימו לב אם אתם חוזרים על עצמכם, או משחזרים משהו שכבר לא עובד,
שימו לב אם אתם מייצרים רגע בצורה מלאכותית מדי
ואם אפשר לפשט את זה ולהתיר את זה.
וכמו תמיד – שימו לב שאתם באמת מוכנים שיראו אתכם,
שיסתכלו עליכם,
ומסכימים להיות נוכחים בצורה כנה ופשוטה
בתוך הרגע שמתגלם ממש עכשיו.