״נגינה טובה ונקייה היא רק הכלי לבטא את מה שיש לך בלבך.
אני אוהב ללמד אנשים שאני נהנה ללמד אותם בגלל שהם נגנים מעניינים.
על טכניקה אפשר לעבוד וזה טוב, אבל נפלא לעבוד ולקבל תגובה כשאתה אומר משהו, להביט בעיניהם ולומר: אה – הנה הניצוץ. הוא מבין מה שאני מנסה לעשות איתו.״
אני מצטט כאן את הכנר המופלא והמורה הגדול יצחק פלרמן (זה מתוך הסידרה התיעודית על ג׳וליארד בערוץ 8 – מומלץ לראות).
אני ממש אוהב את מה שהוא אומר ומזדהה איתו.
קודם כל לגביי טכניקה – שהיא חשובה. חשוב לדעת איך לשחק, להכניס את זה להקשר שיטתי או טכני, אבל כל זה רק נועד כדי שתוכלו ״לבטא את מה שיש לכם בליבכם.״ זה משפט כל כך יפהפה וכל כך נכון. אני רואה הרבה שחקנים שהם מאוד וירטואוזים (חלק מהם גם מאוד מפורסמים ומאוד מצליחים). אבל מעבר לוירטואוזיות אין הרבה אפקט. הקול מעולה, הגוף אקספרסיבי, הפעולות נכונות, אבל הם לא אומרים עם זה כלום. הם לא עושים עם זה כלום. ״לבטא את מה שיש לך בלבך״. להראות מי אתה באמת דרך המשחק, לבטא את המהות הכי פנימית אישית וייחודית לך. להשתמש בבמה ובדמות ובמצלמה ובטכניקה כדי להתבטא באמת, כדי לשתף את הקהל שלך בנבכי נשמתך. לבטא את מה שיש לך בלבך.
ממש אהבתי.
וגם – אני מאוד מתחבר לנקודת הראייה שלו בתור מורה וזה קורה לשמחתי גם לי הרבה. התחושה של חיבור לתלמיד. התחושה של עבודה עם מישהו או מישהי מעניין או מעניינת, שזורמים איתך על אותו גל, שיש דו שיח, שיש תגובה לדברים שאתה אומר ומנסה לעשות איתם. שיש השראה הדדית ועבודה משותפת. אני מרגיש בר מזל שיש לי תלמידים כאלה, ואני אפילו אומר שהתלמיד עושה את המורה ולאו דווקא להיפך.
אז מה אני אומר כאן היום בעצם?
אל תלכו לאיבוד בתוך טריקים ולהטוטים משחקיים. אל תהיו יותר מדי טכניים ומוצלחים ונכונים. נסו להגיע לרגע של הבעה אישית אמיתית שלכם. שחקו מהלב ולא רק מהראש ומהגוף.
וגם אם יש לכם מזל ומצאתם מורה גדול שאתם יכולים לעבוד איתו או איתה, על תנסו להרשים אותם אלא תזרמו לתוך התדר שלהם, תעבדו איתם כסוג של שווים. אל תתגוננו או תשוויצו או תתווכחו, אלא קחו ותנו בצורה הרמונית יצירתית וזורמת. זה יעשה למורה שלכם טוב, ובסופו של דבר זה יקדם אתכם כמה צעדים קדימה.