שיעור מבאס ותחושת ההחמצה.

תלמידה מסיימת שיעור לא טוב.

אני רואה עליה שהיא במאבק,

אני רואה שהסצנה הזאת מדליקה אצלה משהו שהיא לוקחת בצורה מאוד אישית,

אני רואה שהיא לא מרוצה,

אני רואה שהולך לה קשה,

אני רואה את זה.

והיא כותבת לי אחר כך שהיה לה שיעור ממש מבאס,

ושהיא הגיעה לגבולות שלא רצתה כל כך,

ושזה גורם לה להמון מחשבות,

ושזה ממש מציף אצלה משהו,

ויום אחריי אני שואל אותה אם היא בסדר,

והיא בסדר,

היו כמה שעות מבאסות,

ועובר לה,

ויש לה הירהורים ומחשבות,

ואין לי מה להגיד על המשחק שלה חוץ מלתמוך בה כרגע,

ואני אומר לה שאני מעריך את זה שהיא מושפעת,

שדברים נוגעים לה,

שהיא מגיבה לדמות ולסצנה,

וגם אם זה לא הכי כיף או מרגיש יצירתי,

זה עדיין תהליך מעניין,

ואני לא רוצה לתת עצות,

לפעמים התפקיד של המורה הוא לא להורות או להדריך או לתת פתרונות

אלא רק להקשיב,

וגם התלמידה לפעמים רוצה רק לשתף בלי לשמוע מה כדאי לה לעשות,

ואני אוהב את זה

כלומר אני לא אוהב שהיא מרגישה בעסה עמוקה ,

ואני לא אוהב שלא הולך לתלמידים שלי,

אבל אני אוהב את זה שהיא מושפעת ממה שקורה,

ממש,

ואני חושב על ההחמצה,

על תחושת ההחמצה שתלמידים לפעמים חווים,

וגם שחקנים מקצועיים,

וזה יכול להיות משהו ממש קטן שגורם תחושת תבוסה עצמית כל כך עצומה,

לפעמים זה רגע קטן על הבמה שממוטט את הכל,

ואיך לא הלך לי,

ואיך החמצתי את הרגע,

ואיך נכשלתי במה שעשיתי,

ואני חושב גם על תחושת ההחמצה שלי לפעמים,

ואני מרגיש,

שזה נוגע לי בלב.

(תמונה של הדר אלפסי הנפלאה משיעור פעם מזמן ב 2017❤️) .