אני קורא עכשיו דיאלוג של אפלטון. אפלטון הציג את ההגות שלו בצורה של דיאלוגים. שני פילוסופיים (לרוב אחד מהם הוא סוקרטס) נמצאים בשיחה שבה מנסים לענות על שאלה פילוסופית מסויימת. הוא כותב פילוסופיה אבל במידה מסויימת הוא כותב דרמה.
בכל מקרה, בחור בשם מנון שואל את סוקרטס – תגיד, איך מגיעים לסגולה הטובה? על ידי לימוד? או אימון? או שנולדים עם זה? או אולי משהו אחר?
אני לא מתכוון לכתוב על ה"סגולה הטובה". אבל אני לומד המון מעצם השאלה על משחק ועל לימוד משחק. יש כאן שלושה אלמנטים שכל כך קשורים לשחקן. אז איך לומדים משחק?
לימוד:
לימוד תיאורטי של הדברים. לימוד תיאורטי יכול להיות לקרוא ספרים של משחק ועל משחק, לקרוא על שיטות, על הרקע ההיסטורי של התאטרון, על מרכיבי הדרמה. לימוד תיאורטי יכול להיות גם קריאה של בלוג מהסוג הזה – ואם אתם כאן כנראה שיש משהו שמעניין אתכם בדיבור על או בקריאה על משחק. לימוד תיאורטי זה גם מה שקורה בשיעורים בין הסצינות והתרגילים. הדיבור, הניתוח, לשאול שאלות, להבין דברים. לימוד תיאורטי זה גם אסימונים שנופלים לכם מדי פעם, תובנות קטנות. לפעמים אני הולך במסדרונות של בתי הספר שאני מלמד בהם ואני שומע תלמידים מדברים על שחקנים, מדברים על עצמם בתור שחקנים, מדברים על הצגות שראו, ואני מצטרף אליהם, ואנחנו – איך אני אגיד את זה – חופרים על משחק. לימוד תיאורטי על משחק כדי להתפתח בתור שחקנים.
אימון:
זה די ברור. חזרות, תרגילים, סצינות, הצגות. כל דבר שאתם עושים כשאתם על הבמה ומול המצלמה. פשוט משחקים. מתאמנים על דמויות שונות ועל רצונות דרמטיים שונים. מתאמנים על מערכות יחסים שונות. שעורי משחק בקבוצות. אימונים במשחק אחד על אחד. לימוד טקסטים שונים. אודישנים הם גם אימון. לא משנה אם אתם עוברים או לא, עצם זה שאתם מתנסים בעוד אודישן ועוד אודישן מאמן את המשחק שלכם. אימון גם בחיי היומיום. שמים לב לרגשות שעולים בכם ומתי. מודעים לאנשים שונים שמשפיעים עליכם בצורות שונות. עובדים עם הגוף ועם תחושות בגוף. כל התנסות שאינה שכלית, שמערבת את הגוף שלכם, את עולמכם הפנימי, את הצד הפסיכולוגי והאנרגטי לכם. אתם כל הזמן – גם את אתם מודעים לזה וגם אם לא – מתאמנים על המשחק שלכם.
משהו שנולדים איתו:
אתם צריכים לסמוך על הייחוד שלכם. לדעת על עצמכם שנולדתם עם יכולת לשחק, להביע את עצמכם מול אנשים. להיחשף רגשית, להיות משוחררים פיזית. אני עובד עם הרבה שחקנים עם כל מיני "דרגות כשרון". וכשרון זה לא הכל. האמונה בעצמכם יותר חשובה מעומק הכשרון. כל אדם יכול להגיע למצב שהוא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו. כל בן אדם, בעיניי, הוא מעניין כשהוא מאפשר לעצמו להיות אישי. אמנם נולדים עם כשרון, אבל נולדים עם עוד דברים חוץ מכשרון, כמו אישיות אינדווידואלית. כשרון זה דבר חמקמק כי זה מסוכן להישען עליו בעיניים עצומות, אבל צריך לטפח אותו. כמובן שמטפחים אותו על ידי אימון ועל ידי לימוד, אבל צריך גם לטפח אותו בהערכה עצמית. או אמונה. להאמין ולבטוח בזה שיש בכם משהו מיוחד, שלא קיים אצל אף אחד אחר, שעושה אתכם ייחודים וחד פעמיים. זה כשרון בעיניי. זה האלמנט שאיתו נולדים.
ללמוד משחק לא יכול להיות רק אחד משלושת הדברים האלה. אני ממש שמח שקראתי את אפלטון כי זה סידר לי בראש והבהיר איך ללמד ואיך ללמוד משחק. לימוד תיאורטי, אימון פרקטי, טיפוח הדבר שאיתו נולדתם – כולם ביחד חשובים בתהליך שלכם.
מנון שואל את סוקרטס, וסוקרטס עונה לו – כמובן כפילוסוף – לפני שאתה שואל איך מגיעים לסגולה הטובה, אולי כדי שתברר קודם מהי הסגולה הטובה.
אז מהו משחק טוב?
לי יש תשובה, אבל אני אשאיר אתכם בינתיים עם השאלה.