את כל הזמן צריכה לבחור.
את בוחרת מה הרצון שלך ומה הפעולה בסצנה,
את בוחרת איך להתחיל את הסצנה, מאיזה קרש קפיצה,
אחריי שניתחת את המהלך של הדמות, את בוחרת איך את רוצה לגלם אותה ולהביא את הטקטס והעולם הבדיוני ליד ביטוי.
את גם מקבלת בחירות לגביי איזה פרוייקטים את רוצה להשתתף,
את בוחרת סדנאות ומורים שאת רוצה לעבוד איתם,
את בוחרת כל הזמן.
וגם הדמות,
הדמות בוחרת בחירות בתוך העולם הבדיוני שלה,
לפעמים היא עושה את זה מתוך מקום רע ולא מודע, ובוחרת בחירות הרסניות לחיים שלה,
לפעמים היא סתומה ולא מבינה מהחיים שלה אבל עדיין בוחרת משהו שנראה לה נכון,
לפעמים היא מאוהבת ועיוורת ובוחרת בחירה כלשהי,
לפעמים היא אכולה ברגשות נקמה ובוחרת בחירה שעלולה לחסל חיים של מישהו אחר.
כל הזמן את והדמויות שאת מגלמת עומדות בפני בחירות.
עכשיו מה הקטע?
אני רואה שחקנים שלא באמת בוחרים,
כלומר,
הם כאילו בוחרים בחירה כלשהי אבל לא ממש עומדים מאחוריה,
או שהם מתכננים לבחור וחושבים מה כדאי להם לבחור, אבל לא באמת בוחרים,
או שהם בוחרים בחירה באופן תיאורטי אבל לא מחוייבים לבחירה שלהם בזמן הביצוע,
ואז זה משפיע על המשחק ועל הנוכחות הבימתית.
המשחק נותר מעט חלול או שטחי או חסר אנרגיה.
ואני רואה את זה גם על עצמי לפעמים בכל מיני דברים,
אבל אני בעיקר רואה את זה על שחקנים שלי.
אז מה הקושי? למה יש לך לפעמים קושי לבחור ולהתחייב?
אני לא יודע.
אולי זה בגלל שכשאת בוחרת משהו אחד, את מוותרת על משהו אחר למען הבחירה שלך, וקשה לוותר על משהו,
אולי את מפחדת שלא תבחרי נכון וזה יוביל למשחק מחריד,
אולי את רגילה, את רגילה למין משחק אינטואטיבי ולא חושבת שצריך לבחור כלום כי את זורמת עם הסצנה ועם הפרטנר,
אז זה הרגל כזה ששירת אותך פעם במשחק של ועכשיו כבר לא.
אולי זה סוג של עצלנות קטנה שאין לך כח להיכנס לזה ולא בא לך עכשיו להיות כבדה לעשות בחירות שיקדמו אותך בתוך התרגיל ובתוך הסצנה.
לא יודע.
אבל אני כן יודע שחשוב להתאמן ב-לבחור,
חשוב להתאמן בפעולה הזאת,
וחשוב גם לנסות כל מיני דברים, כל מיני בחירות, ולבחור ולנסות איך זה עובד, ואולי אחר כך לבחור משהו אחר ולנסות אותו.
ואני יודע שצריך איכשהו לקחת את זה בקלות. כלומר – ברצינות, אבל בקלות. הבחירות האלה הן לא כאלה דרמטיות וחורצות עולמות.
זה למשל, לבחור שעכשיו את עושה הכל כדי להוציא אותו מהחדר בתוך סצנה.
או למשל, לבחור שכרגע את מתחייבת לשבת חצי שעה וללמוד טקסט בעל פה.
זה לבחור שאת הולכת על הסרט סטודנטים הזה אפילו שהוא רק שנה ב, ולא מתחילה להיכנס לחפירות על כמה זה מועיל או לא מועיל, וכמה את מפסידה אם את תשקיעי יומיים על הסט הזה.
זה לבחור שאת נותנת לפרטנר שלך להוביל אותך, רק הפעם, רק בתרגיל הזה, ואת נותנת לו את המושכות לחלוטין.
זה לבחור לקחת תפקיד קטן בסרט קטן שלא ממש עושה לך את זה אבל הבמאי הוא מישהו שאת מאמינה בו ורוצה לעבוד איתו.
אני חייב להגיד כאן, שבאופן די מוזר, לפעמים, אני מתחבר לאנרגיה לא החלטית על הבמה,
כלומר כשיש לשחקנית ווייב של כאוס, או כשהיא לא סגורה על עצמה לגמרי, או מבולבלת וקצת מסורבלת,
וכשרואים שבאותו הרגע יש לשחקנית הזאת מן מעופפות ואולי אפילו נתק.
אני אוהב לפעמים שלא בוחרים ויש בלגאן.
אבל זה לא יכול להיות כל הזמן.
זה לא יכול להפוך להרגל במשחק שלך,
כי זה הרגל שמונע מהמשחק שלך ומהנוכחות הבימתית שלך להעמיק.
יש לזה מקום על הבמה, לפעמים, מתוך בחירה.
את לפעמים יכולה לבחור שלא לבחור.
וזאת בחירה.
בכל מקרה,
ברוב הפעמים בחירה מסויימת לפעולה מסויימת מגיעה לא מתוך השכל והמחשבה, אלא מתוך אימפולס פנימי.
את מרגישה דחף לבחור, ואת נענית לדחף הזה.
יש איזה רעיון, ויש איזה איפולס להגיד כן, והוא נקי והוא נכון לך והוא בא מבפנים.
ואז יש כל מיני התערבויות והפרעות חיצוניות.
זה פחדים, או ספקות, או מבוכה, או תחושה שאת לא רוצה לצאת פראיירית, או אגו.
אני מאמין באימפולס הראשוני הזה.
ואני מאמין שאת צריכה להאמין בו. לפחות ברוב המקרים.
להאמין לדחף, לבחור בחירה, ולבצע אותה במשחק שלך.
וגם אחריי שבחרת, וניסית ומימשת – את יכולה להגיד – וואלה, זאת לא היתה הבחירה הכי יעילה עבורי ועבור הדמות שלי ברגע הזה, אני בוחרת משהו אחר.
וזה חזק.
אתמול מישהי התקשרה אליי ושיתפה אותי שהיא ממש מתלבטת אם להצטרף לסדנה שלי.
ואני מרגיש שהיא רוצה לבחור לבוא. וזה מביך אותי בכלל לנסות לשכנע אותה, כלומר, היא משתפת אותי בהתלבטות, בחששות, במגבלות, בשיקולים לכאן ולכאן, ואני מרגיש, ממש מרגיש בקול שלה שברור שהיא צריכה להצטרף, להיענות לאימפולס שלה, ובא לי להגיד לה – יאללה תפסי קלילות ובואי, לא סתם התקשרת אליי, לא סתם התעניינת, ואני מקשיב לה, ואני מבין אותה, ואני מספר לה מה מתוכנן, וברור לי, לגמרי ברור לי, שאני לא יכול לבחור בשבילה.
וזה עוד דבר לגביי בחירות – חשוב שתתאמני בלהיות החלטית ושתאמיני בבחירות שאת בוחרת,
וחשוב שתזכרי שאת יכולה לבחור רק בשביל עצמך.
את לא יכולה לבחור בשביל השחקן שמולך איך לעבוד על הדמות שלו.
את לא יכולה לבחור בשביל העולם הבדיוני איך הוא הולך להתנהג אלייך בתור דמות.
ואת גם לא יכולה לבחור בעולם האמיתי איך אנשים וסיטואציות יתנהלו כלפייך.
אז מה אני אומר בעצם?
שימי לב לבחירות שלך.
שימי לב להרגלים סביב הבחירות שלך.
בחירות בתוך המשחק שלך כשאת עובדת על דברים,
בחירות בקריירה שלך כשאת בוחרת למה להתחייב.
שימי לב שאת באמת בוחרת בחירות ומתחייבת אליהן ומנסה אותן.
שימי לב שאת מאמינה לקול הפנימי שלך שמוביל אותך לבחור.
קחי את זה כמה שיותר בקלות והביני שבחירה היא פעולה,
וכל פעולה אפשר להתייחס אליה כאל דבר מאוד פשוט ובר ביצוע.
אז פשוט ביחרי, ובצעי.
ותהני. תהני מכל הדבר הזה. תהני מעצם העובדה שיש לך אפשרות לבחור דברים,
שאת כל הזמן משתנה ובוחרת דברים שונים, והאפשרויות הן עצומות,
וזה ניסוי ותהייה,
וזה כיף.
ביחרי, בצעי, ותהני.
(בתמונה – בחירה מאוד מאוד מאוד קלה.)
