שלושה רבדים שהשחקן פועל דרכם ובעצם חווה דרכם את העולם ואת הבמה. אנחנו משתמשים בחושים – מריחים דברים, שומעים דברים, ממששים דברים, טועמים דברים ורואים דברים, אנחנו מרגישים רגשות, ואנחנו חושבים מחשבות. כל זה קורה בתוך התבנית הבסיסית של משחק ושל דרמה – הפעולה. אתם בטח כבר יודעים את זה – השחקן והדמות כל הזמן פועלים, עוברים מפעולה לפעולה, תוך כדי שהמחשבות, הרגשות והחושים עובדים.
טכניקות משחק שונות משתמשות בבידוד או הפרדה. למשל לי שטרסבג, דרך "השיטה" המפורסמת שלו, עובד הרבה עם חושים ועם זכרון חושים. אז אם לדוגמה אתם נזכרים בריח מאירוע מסוים, הריכוז בחוש עוזר לשחקן להיות נוכח ברגע ההווה ולחוות את רגע ההווה דרך החושים. יש טכניקות שמסתובבות סביב רגשות – השחקן מוכוון להציף רגש – דרך זכרון או דימוי פנימי, וכך הוא חווה את רגע ההווה. וכמובן מחשבות – לחשוב מה אני רוצה ואיך אני הולך להשיג את זה, לחשוב מחשבות על דמויות אחרות ועל העבר שלי בתור דמות, לחשוב על חרטות או הצלחות – לחשוב כטכניקה להיות נוכח ברגע ההווה.
העניין הוא כזה – הבידוד הזה או ההפרדה הזאת צריכים להתבצע מאוד בזהירות. כי למען האמת – רגש קשור למחשבה שקשורה לחושים. לדוגמה לפעמים אתם הולכים ברחוב ושומעים שיר שמזכיר לכם תקופה או אירוע שמעוררים בכם רגש. לפעמים אתם חושבים מחשבה נוראית שמייד גורמת לכם להרגיש תחושה פיזית ברורה, תחושה שהיא גם רגשית וגם מערבת את החושים. ורגשות הם הרי כל כך דינאמיים ובלתי ניתניים להפרדה מחוויה טוטאלית של מחשבות, ריחות, טעמים ותחושות. רגש חזק גורם לכם לחשוב מחשבה, ולרצות לפעול פעולה. מחשבה מסוימת גורמת לרגש. לפעמים פעולה מסוימת גורמת מיד לחוויה רגשית, שמביאה מייד רצף מחשבות. שחקן יכול למשל לבחור פעולה פיזית פשוטה של – לנקות את הבמה, והוא מייד מרגיש בושה או אשמה, וזה גורם לחשוב בתור הדמות – מה אעשה עם עצמי עכשיו. שחקנית יכולה למשל לבחור פעולה של פיתוי, וזה מייד מעורר את החושים שלה לכיוון זה או אחר, וזה יכול לעורר תחושות של אשמה או בדיוק להיפך תחושות של גאווה.
אני רואה לפעמים שחקנים שמנסים בכח להפריד. למשל הם מנסים בכח לייצר רגש, וכל הפוקוס שלהם הוא רק על הרגש, ושום דבר אחר לא מוזמן להיכנס לתודעה שלהם. או שחקנים שחושבים המון. הם כל הזמן בשכל שלהם ולא מאפשרים לעצמם לחוות חוויה שהיא גם רגשית או חושית. או שחקנים שעובדים עם חושים, והם למשל מנסים בכח להריח את ריח הפרדס באביב כדי לייצר איזשהי נוכחות בימתית של שמחה או מאוהבות, אבל הם תקועים רק בריח.
בתכלס אי אפשר באמת לעשות הפרדה. ההפרדה נועדה לעזור לכם לייצר חוויה אחת כוללת.
אז מה אני אומר כאן בעצם? צריך להיזהר לא לנסות להפריד את הרגשות, המחשבות והחושים זה מזה יותר מדי, אלא להתשמש בהם לא רק בצורה טכנית, אלא בצורה הרבה יותר פתוחה שמייצרת חווית משחק הרמונית וכוללת. צריך להיעזר בהם בצורה שתעמיק את הנוכחות שלכם ואת חווית המשחק שלכם ברגע ההווה.
כמובן שכל אלה צריכים לתמוך בפעולה ולא להשתלט עליה. זה כמו צבעים שנותנים גוון למה שאתם עושים. הרגשות, המחשבות והחושים צריכים להגיע כתגובה לפעולה שאתם מבצעים, וכתגובה לפעולות של הפרטנרים שלכם, או כקרש קפיצה שעוזר לכם לצאת לפעולה. בכל מקרה, הם נילווים, הם לא העיקר, וצריך למצא דרך לא לעבוד איתם בצורה יותר מדי טכנית ומאולצת.
הכל קשור להכל, ותפקידכם בתור שחקנים הוא להכיל את כל האלמנטים האלה בצורה יצירתית ופרודוקטיבית, כזאת שחושפת משהו מכם דרך הדמות לקהל שלכם. חישבו, הרגישו וחושו בצורה ממוקדת ומופרדת אבל בו זמנית פתוחה ומושפעת. תנו לדברים להשפיע זה על זה בצורה אורגנית, ובעיקר השתמשו בשלושת האלמנטים האלה לחוות את העולם שאתם יוצרים כרגע על הבמה בצורה אישית.