משהו קטן שנותנים לו תשומת לב הולך ותופס מומנטום ונהיה גדול.
משהו קטן על הבמה, פעולה קטנה ועדינה, שנותנים לה תשומת לב יכולה לתפוס את כל הבמה.
משהו אצל הפרטנר שאנחנו משחקים מולו, משהו ספציפי בדיבור שלו או במבט שלו או במגע שלו, משהו אחד אצלו שנותנים לו תשומת לב הופך למשמעותי.
וגם הפוך – דבר שלילי קטן שמציק לנו ואנחנו נותנים לו פוקוס קטן יכול להפוך להר.
מישהו מעצבן בשיעור או בהפקה או סתם בחיים שאנחנו נותנים לו תשומת לב – זה הולך ונהיה גדול יותר ויותר והוא נהיה לבלתי נסבל.
רגע קטן ומעצבן שהיה לי אתמול או בשבוע שעבר או כשהייתי בן חמש שאני חושב עליו ונותן לו עוד תשומת לב ומזין אותו עוד במחשבות שלי הופך להיות סיוט.
The act of paying attention.
זאת פעולה. לשים לב למשהו זאת פעולה.
מה שנחליט להזין בתשומת הלב שלנו על הבמה או מול המצלמה, יתפוס נפח ויגדל. וזה מהמם. אז אפשר לבחור את מושא שימת הלב, אבל באותה מידה, אם אנחנו מוטרדים ממשהו, וכאילו לא שמים לב שהפוקוס שלנו על הדבר, זה לא ישאיר מקום להיות פנויים להתעסק בעניינים שיכולים להתפתח אצלנו כרגע.
ואני אוהב את קיאנו ריבס ממש,
ואני אוהב את איך שכל עולם האינטרנט קרוע על הבן אדם הזה,
ואני אוהב לראות ראיונות איתו בטיק טוק שקופצים לי בפיד,
ואני אוהב ממש את מה שהוא אומר כאן,
ואני באופן אישי לגמרי מנסה לבחור בתור מורה ובתור בן אדם לאן להפנות את תשומת הלב שלי בכל רגע ורגע, ולדעת שזאת פעולה שתיקח אותי רחוק.