אתם יודעים איך זה. לפעמים מגיעים לשעור משחק ופשוט לא מתאים לכם. קמתם על צד שמאל, או שאתם מרגישים עצלים, או שאתמול מישהו שבר לכם את הלב ופשוט כל דבר מבאס אתכם ואתם מרגישים אובר רגישים, או שקמתם בהאנג אובר חסרי אנרגיה, או שסתם יש לכם אנטי כללי על העולם. בקיצור, לא בא לכם טוב שעור משחק עכשיו.
אני רואה את זה הרבה, אצל הרבה תלמידים, כי אין מה לעשות, כולכם אמנים, כולכם יצירתיים, וכולכם דרמה קווינס קטנים. במובן הטוב של המילה כמובן.
כשבא אליי תלמיד ואומר לי שהיום הוא לא מרגיש שהוא יכול לעבוד מסיבה זו או אחרת אני מגיב לזה בכמה רבדים. מצד אחד בתור בן אדם שיכול להזדהות עם כל המצבים הרגשיים המבאסים האלה, בא לי להגיד לתלמיד – סבבה, לא נורא, תעשה מה שאתה רוצה או מה שאתה יכול, העיקר שתרגיש טוב ושתשמור על עצמך מבחינה רגשית.
אבל בתור מורה ברור לי שהתשובה היחידה האפשרית היא – אז מה?
אז מה אם אתה לא מרגיש טוב ולא בא לך לעבוד היום. זה לא רלוונטי, וזה לא צריך להפריע לך להיכנס לשעור ולהתחיל לעבוד. פשוט לעבוד.
אם כולנו היינו עובדים – או מאפשרים לעצמנו להיכנס לעבודה בסטודיו – רק כשאנחנו במצב רוח טוב, העבודה שלנו בתור שחקנים היתה אולי נוחה יותר, אבל חד גונית ומוגבלת. מי אמר שאי אפשר לעשות חזרות במצב רוח רע, או בשברון לב, או סתם במעפניות כללית על העולם.
מה שאני אומר זה אל תהיו עבדים של מצב הרוח שלכם. אל תקשיבו יותר מדי לקולות הפנימיים האלה של בא לי ולא בא לי. ואני לא אומר את זה מתוך זלזול או שיפוט במצב רוח שלכם. להיפך. אני חושב שאם אתם ערים לאיך שאתם מרגישים אבל לא נותנים לזה להשפיע על היצירתיות שלכם ועל היכולת שלכם להביע את עצמכם, לא רק שתהפכו לשחקנים עמוקים יותר, אלא גם תבינו שהרגשות שאיתם הגעתם לשעור יכולים להשתנות ואפילו יכולים להביא פן נוסף לעבודה שלכם.
זיכרו גם שהדמויות שאתם מגלמים, גם הם אנשים שעוברים שינויים רגשיים כל הזמן.
כשאתם מודעים לזה שמצב רוח הוא נזיל, אתם מגיעים למצב שבא לכם לעבוד ולא משנה מה עובר עליכם היום. בא לכם לעבוד כדי לבדוק את השינויים האלה, וכדי לאתגר את עבודת המשחק שלכם.
תלמידה הגיעה לשעור ואמרה לי, חיים, אני חייבת להגיד לך שאני ממש לא במצב רוח לעבוד היום. אין לי כח לשעור משחק ואין לי כח אלייך, ואין לי כח לעצמי. אני אנטי.
אמרתי לה – סבבה, כל דבר שאת עושה היום תעשי בשיא המעפניות. פשוט תראי לי בכל תרגיל שאין לך כח לתרגיל.
מה אני אגיד לכם, היא הבריקה באותו יום.
זה כאילו שחרר אותה מלעשות את התרגילים "נכון" או בצורה "מוצלחת". זה עזר לה להשתחרר, ובאופן ממש מעניין מצב הרוח שלה בסופו של דבר השתנה תוך כדי התרגילים.
עבודת משחק מתחילה בנוכחות מלאה שלכם בתוך הגוף שלכם ובתוך הרגשות שלכם. אתם לא צריכים להתעלם מאיך שאתם מרגישים, אבל אתם גם לא צריכים להיות שפוטים של הרגשות שלכם.
הזמן המיוחד של הבמה יכול להכיל אתכם, ואפילו רוצה לתת לכם את האפשרות להיעלם בתוך תרגיל ולהיות מושפעים ומוזזים מבחינת הרצונות שלכם וגם בחינת הרגשות שלכם.
לא להיאחז בבא לי לא בא לי.
פשוט לעבוד.