Posted in אימון משחק, לימודי משחק, נשימות, עבודה עצמית במשחק

לנשום ולהקשיב.

landscape-original-exo-mente-ok-como-afrontar-criticas-internet-12983537-1-esl-es-que-hacer-cuando-internet-te-odia-jpg

אני אדבר היום על שתי מיומנויות
שמרוב שאנחנו לוקחים אותן
כמובן מאליו אנחנו נוטים להזניח.

הרבה פעמים כשמשחקים
כל כך עסוקים בכל כך הרבה דברים,
ששוכחים לנשום 
ולא מקשיבים.

וזה לא משנה אם אף פעם לא למדת
משחק, אם יש לך הכשרה כלשהי,
או אם אתם שחקנים מקצועיים.
לא פעם אני הולך להצגה ורואה שהשחקנים
אשכרה לא מקשיבים זה לזה.
הם עושים בכאילו.

אני רואה שחקנים מעולים, מלאי כריזמה,
מיומנים, ווירטואוזים ומרגשים.
ואני רואה שהם משחקים לבד. הם במונולוג.
הם לא באמת באמת מקשיבים לפרטנרים שלהם.

לנשום ולהקשיב.


זה שני דברים שאני מדבר עליהם הרבה
ועובד עליהם עם שחקנים,
ואני מרגיש שהם כל כך מהותיים ובסיסיים.
אני יודע שהם יכולים לשדרג את
המשחק שלך בצורה מופלאה.

הקשבה ונשימה קשורים זה
בזה ותומכים זה בזה.

לנשום באמת ולא בכאילו.


לתת לאוויר להיכנס פנימה
ולשטוף את כל הגוף,
להרגיש את הזרימה הזאת
את הדינמיות הזאת
ולדעת שכמו שהנשימה
זורמת ומשתנה,
עולה ויורדת,
מתאמצת ומרפה-
כך גם המשחק.

כשנושמים המשחק לא קפוא.
הוא חי.

להקשיב באמת ולא בכאילו.


להקשיב למה שהפרטנר שלך אומר
כאילו זאת הפעם הראשונה
שהוא מדבר אלייך את הטקסט הזה.
להקשיב לא רק לדמות
שמשחקת מולך,
אלא לבן אדם עצמו,
לשחקן שנמצא שם.

להקשיב לא רק עם האוזניים
אלא עם כל הגוף,
עם כל החושים.

להקשיב לא רק למה שאומרים
אלא גם לאיך שאומרים את זה.
להקשיב לתוכן, לטון,
למה שיש מאחורי המילים.

להקשיב לגמרי ולא להיות עסוק
בכל מה שתכננת לגביי הסצנה.


אני שם לב שגם בחיים
ולא רק על הבמה,
אנחנו לא באמת תמיד מקשיבים.
מישהו מדבר איתנו
ואנחנו לא באמת איתו.
הרבה פעמים כבר
יש לנו תשובה בראש, או
איזה הפרעה כזאת או אחרת.

צריך להתאמן על הקשבה
אמיתית ומוחלטת,
כדי שאחר כך, כשתשחקו,
אתם תהיו מיומנים בזה באמת.

לנשום ולהקשיב.

אז תתחילו להתאמן על זה.
שימו לב בפעם הבאה כשאתם
בשיעור או בחזרה או באודישן –
שימו לב. האם נשמתם באמת?
האם אתם נושמים בכאילו,
מין נשימה בימתית מאומצת ומלודרמטית?
רק שימו לב ותנו לחמצן להיכנס ולצאת. באמת.

שימו לב כשאתם מדברים עם מישהו –
האם אתם מקשיבים לו
או לקולות שרצים לכם בתוך הראש?
נסו להגיע להקשבה מלאה ואמיתית.

זה אתגר כשאתם משחקים בהצגה בפעם המאה
ויודעים את כל הטקסט.
אז אתם חייבים להקשיב כאילו זאת הפעם הראשונה.
וכשמקשיבים למישהו באמת, אז גם עונים לו באמת.
מדברים אליו ולא אל הדמות שהוא מייצג.
תגובה אמיתית מגיעה מתוך הקשבה אמיתית.


ככל שאתם עושים את זה בצורה כנה,
נקייה, ומוחלטת,
רוב המשחק כבר נעשה עבורכם.
כי התגובות שיוצאות ממך,
הן אורגניות,
יצירתיות,
וקונקרטיות להווה שנוצר עכשיו.

Posted in אימון משחק, לימודי משחק, נשימות, עבודה עצמית במשחק

איך זה עובד?

 

DSC_5086

 

 

הדבר הראשון שאני מסתכל עליו כשתלמיד או תלמידה באים לשעור, זה איך התלמיד נושם. יש המון מידע בנשימות.

הנשימה משפיעה על המשחק באופן ישיר, ובעצם המשחק תלוי באיך התלמיד נושם. 

מהנסיון שלי, חמישים אחוז מהעבודה, אם לא יותר, קשור לנשימות. כשבן אדם משחק כאילו הוא נושם, ולא באמת מכניס ומוציא אוויר, אז החמצן לא מגיע למוח ולא מגיע למרכזי רגשות בגוף. השחקן לא באמת מקשיב.

זאת בעיה.

אף אחד לא עושה את זה בכוונה. זה בדרך כלל נובע מהתרגשות או מקיפאון.

כשהשחקן מתחיל לנשום בצורה אמיתית, אז הטקסט נהיה הרבה יותר חי. יש יותר ניואנסים. וגם העיניים נפתחות. ההבעה הופכת להיות יותר עמוקה ומעניינת. לא קפואה.

אחרי שפותרים את עניין הנשימה, יש שתי דרכים שאפשר דרכן להתייחס לעבודת המשחק – אחת זה לשים את הפוקוס על השחקן עצמו, והשניה זה לדבר על הדמות.

יש שחקנים שנוח להם לדבר רק על הדמות.

מה עובר עליה? מה היא צריכה? מה היא רוצה? למה היא מתנהגת ככה? איזה סוג אנרגיה ואופי יש לה?

ויש שחקנים שיותר נוח להם לעבוד מתוך הסתכלות עצמית.

איך הדמות מזכירה לך אותך? מה אתה או את הייתם עושים במקומה? מה הסיטואציה שלה מזכירה לך מהחיים שלך?

ומשם העבודה על המונולוג או על הסצינה ממשיכים.

זה תהליך מרתק, עדין, שחלקים ממנו באים בקלות, ולפעמים מתעוררים קשיים.

האחריות שלי בתור מורה ומאמן שחקנים הוא לראות ולזהות איזה סוג הכוונה השחקן או השחקנית צריכים ממני.

בינתיים שימו לב לנשימות שלכם כשאתם משחקים. שימו לב שאתם באמת מכניסים ומוציאים חמצן לגוף.

 

[צילום- חנני הורוביץ, מתוך סדנת ינואר 2017]