יש רגעים על הבמה, במשחק שלכם, שמשהו נבנה ומתגבש ומעמיק.
אתם מתחילים את התרגיל או את הסצנה ומרגישים שזה הולך ומתעצם, או לחילופין הולך ומתדרדר.
יש איזשהו מהלך.
אתם מרגישים את זה והקהל מרגיש את זה.
לעומת זאת יש רגעים שזה מרגיש לא יעיל, שהרגע הבימתי מתבזבז.
רגעים שאתם לא מצליחים להחזיק.
אולי משהו רגשי לא מתממש וכל פעם שהרגש האמיתי מתקרב למשחק שלכם אתם בורחים ממנו ויש תחושה לא רציפה.
אולי זה משהו פיזי שבו אתם כל הזמן זזים על הבמה, ובעצם ומתנערים מהאפשרות של עומק.
יש שחקנים שיש להם המון מניירות קטנות וג׳סטות שגורמות למשחק שלהם להיראות מלוכלך ומבוזבז.
יכול להיות שהפעולות הבימתיות שלכם לא ממוקדות והמימוש שלהם לא קונקרטי כלומר משוחקק ומאולץ ומאומץ ובזבזני.
אולי זה משהו בכוונה הפנימית שלכם או במין הרגל בימתי של פיזור לכל עבר.
אז שימו לב לזה.
אני לא חושב שזה משהו רע,
כלומר אני חושב שיש רגעים בימתיים,
או דמויות מסוימות,
שנדרשת נוכחות בימתית כיאוטית ומפוזרת.
זה גם יכול להיראות מאוד מעניין על הבמה ולייצר אפקט צפייה לא נח אצל הקהל (לא נח במובן הטוב של המילה).
זה מתחיל להיות בעייתי כשזה קורה כל הזמן במשחק שלכם ושזה בעצם כל מה שאתם מכירים ומראים.
ומה לעשות,
אם אתם צריכים לקחת חמישה דליים של מים מהברז באמבטיה לסלון,
והדלי מלא בחורים,
והמים כל הזמן נשפכים החוצה,
אז זה בטח יהיה מעניין וחמוד ודרמטי בפעמים הראשונות,
אבל מתישהו זה כבר יהיה מעייף ולא חמוד בכלל.
ובעיקר – לא יעיל.
אני חושב עכשיו גם על עוד צורה של ביזבוז על הבמה.
לפעמים בשתי דקות הראשונות שלכם על הבמה אתם ״מבזבזים״ את כל מה שאתם יכולים להראות בחצי שעה הקרובה.
אתם מראים את כל הרגשות, את כל הצדדים הבימתיים שלכם, מיד בהתחלה.
אז ההתחלה הזאת אולי סופר מעניינת,
אבל אחר כך לא נשאר שום דבר חדש להראות.
בואו נגיד שאם אני טס מחר לחו״ל
אני לא אבזבז את כל הכסף שלי בדיוטי פרי..
אז שימו לב למה אם עושים במשחק שלכם, ולאיך אתם עושים את זה.
האם יש לכם נטייה לבזבז הכל?
האם יש לכם נטייה לפזר הכל?
אתם גם לא רוצים ליפול לכיוון השני.
אם לא רוצים משחק חסכני או קמצני, לא נדיב ואטום.
נראה לי, שכרגיל, הכל עניין של איזון.
מודעות ואיזון.
נסו דרכים שונות לשחק את הסצנה,
דרכים שונות מבחינת האיכות הבימתית של ביזבוז או חסכון.
נסו את זה.
