Posted in אימון משחק, בלוג, לימודי משחק, עבודה על דמות, עבודה עצמית במשחק

אין לכם מושג מה הולך לקרות.

DSC07450 copy

 

כשהדמות נכנסת לבמה, כשהיא מתחילה סצנה, אין לה מושג מה הולך לקרות.
היא לא יודעת מה היא תגיד,
היא לא יודעת מה יהיה עם הפרטנר שלה,
היא לא יודעת איפה היא תעמוד,
מה היא תרגיש,
מה יהיה בסוף הסצנה, מתי בכלל היא תסתיים ואיך,
הדמות לא יודעת כלום.

אתם כמובן יודעים הכל.
למדתם את הטקסט, עשיתם מחקר על הדמות,
החלטתם כל מיני החלטות על הפעולה שלכם, על הרגשות שלכם,
אולי החלטתם על הקצב של הדיבור,
אולי החלטתם על השיא של הסצנה.

בקיצור – אם יודעים הכל. הדמות לא יודעת כלום.

אין לכם מושג מה הולך לקרות.

כדי להצליח באמת להביא לעבודת המשחק שלכם את הסטייט אוף מיינד הזה,
את הפתיחות הזאת,
את תחושת הלא נודע,
כדי לכם להתאמן על זה גם בחיים הפרטיים שלכם.

למשל,

אין לכם מושג מה הולך להיות באודישן.
המון שחקנים הולכים עם מחשבות כמו
״טוב, אני הכי גרוע בלבכות אז אין מצב שאני אצליח״
או
״איך אני לא מתאימה לתפקיד של יוליה, אני אלך לנסות אבל אין מצב שאני אקבל את זה״
או
״המלהקת הזאת מתה עליי בטוח התפקיד שלי״
או
״אוף איך אין לי כל לקרוא עם השחקנית הזאת היא תמיד מבאסת לי את המשחק״
או
כל מחשבה אחרת שאתם כל כך בטוחים בצדקתה שאתם כבר מגיעים למשחק שלכם מתוך קרש קפיצה מעוות.

אני מזכיר לכם – אין לכם מושג מה הולך לקרות.

זה יכול להיות גם בדברים אחרים.

כמו – ״תמיד הקטע הזה בהצגה הולך פגז והקהל מתחבר אז אין לי מה לדאוג לגביו״,
״הבמאי הזה לא סובל אותי״
״אני גרועה בללמוד בעל פה״
וכו׳
וכו׳
וכו׳.

כדי שהמשחק שלכם יהיה פתוח
ומגיב
וגמיש
ומגוון
ומוכן להכל
כך גם אתם צריכים להיות.

לעשות הכי טוב שאתם יכולים בתוך הסצנה ומחוץ לה,
להיות סקרנים,
להיות קשובים,
להיות מוכנים לטעות,
להבין שאתם לא יודעים הכל ולא בטוחים בהכל וכל פעם שאתם חושבים משהו תגידו לעצמכם – יש מצב שההיפך הוא הנכון.

אין לכם מושג מה הולך לקרות
והלא נודע הזה הוא הכי לטובתכם
והוא מגניב בטירוף.

 

(צילום – חנני הורוביץ, סדנת פברואר 2019).

Posted in אימון משחק, בלוג, לימודי משחק, עבודה עצמית במשחק

לכו לראות משחק חי.

 

 

audience-vieew

 

לכו לראות תיאטרון.

לכו לראות מחול.

לכו לראות מיצגים חיים, פרפורמנס, אמנות חיה.

לכו לראות.

 

זה כל כך חשוב לצאת מההקשר של הכיתה ולראות דברים.
וזה לא אומר שצריך רק לראות דברים מעולים.
לומדים מכל דבר שרואים.

תראו לא רק הצגות של בית הספר למשחק שלכם.

צאו החוצה.

אני עובד עם כל כך הרבה שחקנים ולצערי הרוב לא רואים הרבה תיאטרון.

כל דבר שאתם עדים אליו בתור שחקנים ובכלל בתור אמנים יכול לתת לכם משהו.
ההשראה היא לא רציונלית ואי אפשר להסביר אותה.
לפעמים אתם יכולים לראות משהו גרוע וללמוד מזה המון. ללמוד מה לא לעשות.
לפעמים מספיק רגע אחד קטן של שחקן או שחקנית על במה שיכול לתת לכם המון מוטיבציה וצבע למשחק שלכם.
לפעמים רואים משהו שהופך לכם את הבטן ובלי לשים לב בפעם הבאה שאתם משחקים זה משפיע עליכם.
המשחק שלכם מקבל עוד גוון עוד תיבלון עוד רובד.

לא הכל באימון משחק הוא עבודה אקטיבית ולימוד ושיפור היכולות.
יש דברים שקשורים בספיגה.
אתם יכולים אשכרה להיות ספוג שיושב וצופה והדברים מגיעים אליו.

אבל בשביל זה צריך לצאת מהבית. לצאת ולראות.

איך אני אוהב.
איך אני אוהב ללכת למקום ולראות אנשים חיים מול העיניים שלי
משחקים
או רוקדים
או עושים אמנות חיה
או עושים דברים עם הגוף שלהם, והנפש שלהם והכשרון שלהם.

תל אביב מלאה וגועשת באולמות וקבוצות ומופעים.

כשלמדתי משחק בניו יורק היה לי מורה שהכריח אותנו לקרוא לפחות מחזה אחד בשבוע.
הרבה יותר הגיוני לראות מופע אחד בשבוע.

לכו על זה.