כמה מילים על התחושות שמתלוות לאכזבה, ועל איך הן יכולות לזוז.

לפני כמה ימים פרסמתי ווידאו על התמודדות עם רגשות שליליים,
ואמרתי שלא צריך ישר לטפל בכל רגש שלילי שאנחנו חווים או להילחם בו,
ולהיזהר לא ליפול למלכודת של לחשוב שמשהו לא בסדר איתי אם אני חווה רגש ממש שלילי וחזק,
ושבסופו של דבר זה עוזר למשחק שלכם.

והנה אתמול קיבלתי תשובה למשרה שממש ממש רציתי,
משרת הוראה במקום יוקרתי,
שהשקעתי זמן בהגשה שלה,
והייתי בטוח שאני הכי מתאים בעולם,
וממש ראיתי את זה קורה והתרגשתי מזה,
והודיעו לי שלא עברתי לשלב הבא.

ואני מקבל את התשובה השלילית,
ואני מרגיש דבר ראשון עלבון,
עלבון עמוק כזה שמרגישים בגוף ולא רק בנפש,
עלבון כמו של ילדים שחושבים שלא רוצים אותם.
וגם אכזבה.
ותחושת כשלון.
ובושה.
פדיחה.
עצב.
וגם התקרבנות בכיינית שאוף זה לא הגיוני ולא מגיע לי ולא יכול להיות.
ותחושה שבא לי לנקום ולהחזיר להם.

ואני מרגיש שהבטן שלי מתהפכת מבפנים והיא כבדה ויש לי בחילה.
ויותר מכל תחושה של חוסר ערך עצמי.
הכי דרמה.
הכי נמוך.

ואם הייתי דמות, והייתי מסתכל עליה מהצד נראה לי שהייתי אוהב אותה ממש,
כלומר אם הייתי עכשיו קהל שרואה את הדמות ברגע עצוב ודחוי כזה,
אז הייתי הכי בצד שלה,
הכי מעודד אותה,
ורוצה שיהיה לה טוב,
ומזדהה איתה,
ואולי משהו בסיטואציה היה עושה לי עצוב אבל גם מרומם את רוחי.

ואני חושב על השחקנים והשחקניות שאני מלווה ואיך הם חווים אכזבות וכמה פעמים הם מקבלים לא,
על תפקידים, ועל הזדמנויות.
וכמה פעמים הם השקיעו במשהו שלא הלך להם, או לא הלך להם כמו שהם חשבו שזה יילך.

ואז הדמות הזאת שהיא אני, עם כל התחושות האלה,
צריכה להתנהל בחיים שלה.
וכבר היה אחרי הצהריים,
והתארגנתי להוציא את הילדים מבית ספר,
ולשלי יש בלט,
ואני מארגן את התיק שלה,
ומקס הולך לחבר, אז אני מארגן את אלבום הפוקימון שלו,
ואני בפעולה,
אני ברגש קשה,
אבל הוא כבר משתלב בפעולה,
ואני זז, ואני מרגיש,
והכל ביחד,
וזה מזין אחד את השני.
ואני אוהב את זה,
כלומר אני לא אוהב את התחושה אבל אני אוהב את המנגנון,
ואיך הדברים קשורים,
איך הפעולה והרגשות,
איך הפיזיות החיצונית והעולם הפנימי,
בונים התנהגות של דמות.
ואני נותן לזה לקרות.

ואז בלי שאני שם לב, אחריי שהילדים כבר איתי, אני קולט שהתחושה הקשה עברה.
אני כבר לא שם.
אני כבר במקום אחר רגשית.

הרגש תמיד זז.
הרגש תמיד מתגלגל עם עצמו ומשתנה.
וכשאתם מגלמים דמות הרגש ביחד עם הפעולה יביאו לדמות הזאת התנהגות ספציפית,
שמגיבה לעולם החיצוני והפנימי שלה,
ואז זה משתנה לה, זה מתגבר, או דועך,
אבל כל הזמן משתנה.

ואני מת על זה.

(צילום @hadar.alfasi הנפלאה מפעם)