Posted in אימון משחק, בלוג, לימודי משחק, עבודה עצמית במשחק

הבעיה שיש לאלפרד היצקוק עם חלומות.

היצ׳קוק מספר לטריפו על חלומות ועל רעיונות שמגיעים בחלום.

וכך הוא מספר – תסריטאי אחד היה מתעורר בלילה באמצע חלום עם רעיונות מבריקים לסיפורים ולדמויות.

ובבוקר היה שוכח הכל.

ערב אחד הוא החליט להניח פנקס ועט ליד המיטה, וכשיתעורר עם הרעיון – מיד יכתוב אותו.

וזה קרה.

הוא באמת חלם רעיון אלוהי, ובאמת התעורר וכתב את הרעיון.

ובבוקר, כשצחצח שיניים, נזכר שהיה לו איזשהו רעיון מצוין לתסריט באמצע הלילה, ואיזה מזל, הוא חשב לעצמו, שכתב את הרעיון!

רץ לחדר, פתח את הפנקס, והסתכל על מה שכתב – ״ילד פוגש ילדה״.

התסריטאי, היצ׳קוק מספר, התאכזב עד עמקי נשמתו. זה הכל?

היצ׳קוק לא מאמין בחלומות. כלומר הוא מאמין אבל הוא לא מסתמך עליהם לגמרי. הוא חושב שלפעמים חולמים משהו שנראה כמו הברקה באמצע הלילה, ובבוקר זה נראה כמו רעיון מחריד וסתמי. הוא כן מאמין בעבודה מדוקדקת ועמוקה על כל רגע ורגע בסרט.

אני מאמין בחלומות, אבל אני גם מאמין שלפעמים החלום הוא רק סטרטר, הוא התחלה של משהו שהופך למשהו אחר, ואני מאמין שלפעמים מה שחלמתי כבר עובר גלגולים ומשנה את צורתו.

כנראה שצריך אישזהו איזון בין חלום ובין פרקטיקה,

בין התמימות של הפנטזיה, לבין הסיזיפיות של האימון,

בין האינסופיות של החלום, לבין המגבלות של האימון היצירתי היומיומי.

ובכל מקרה – הספר הזה – טריפו מראיין את היצקוק – הוא סוג של קריאת חובה לקלנוענים. כשלמדתי קולנוע כולם היה קרועים על הספר הזה, וגם אני.

ונראה לי שיש אותו גם בעברית.

יש בתוכו שיחות ספציפיות על רגעים ספציפים מתוך הסרטים, וגם שיחות על קולנוע באופן כללי, וגם שיחות על יצירה, על מה זה אומר ליצור, על פרקטיקות של יצירה, ובעיקר יש כאן מפגש בין שני יוצרים שהם כאילו ממש שונים זה מזה אבל הכי מוצאים נקודות השקה.

אני אוהב יצירה, משחק, בימוי, כתיבה. ואני אוהב גם את הדיבור ואת השיח סביב זה. ממש.

ממליץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.