מעבר לטכניקה.

בזמן אמת, להתעלות מעל הטכניקה, להיות נוכחים מעבר לטכניקה.

טכניקת משחק היא כלי מצוין וחשוב,
אבל צריך להתייחס אליה כאל אימון,
כאל משהו ששייך למאחורי הקלעים.

כולכם לומדים טכניקות שונות למשחק ושיטות משחק.
יש כאלה שלומדים טכניקות שקשורות לפסיכולוגיה של דמות –
כמו שטרסברג, אדלר, סטניסלבסקי במובן מסויים ועוד אחרים.
יש כאלה שלומדים טכניקות שקשורות למשחק פיזי –
כמו לה קוק, לאבאן ושיטות של תאטרון מחול.

אתם לומדים את המבנה הבסיס של דרמה שמושתת על פעולות דרמטיות ופיזיות,
אתם לומדים לייצר דינמיקה ויחסים,
אתם לומדים לעבוד על דמות, על רצון, על רגש,
אתם עובדים עם קצבים שונים ואנרגיות שונות,
עם טקסט ועוד כל מיני דברים שעוזרים לכם לממש נוכחות בימתית אישית ומעניינת.

אבל בזמן אמת, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עם הטכניקה זה להיפרד ממנה.

כשספורטאי עולה לרוץ 100 מטר או מרתון או כל דבר אחר,
הוא לא מתחיל באמצע הריצה להימתח או לעשות שכיבות שמיכה.
ופשוט רץ, בצורה הכי נקייה מסורה ופשוטה.

כנ"ל צריך להיות במשחק.

לפעמים אני רואה על הבמה שחקנים שמנסים נואשות לממש איזושהי טכניקה,
והמשחק שלהם מקוטע ומרוחק.
הסכנה הכי גדולה של הטכניקה היא שהשחקן,
במקום להיות מרוכז ברגע הבימתי ובהתרחשות הבימתית,
מתרכז בטכניקה.
ומה קורה אז?
המשחק נהיה טכני.

אני רואה שחקנים שנמצאים במין חרדה ביצועית של-
אני חייב לעשות את הקטע הזה כמו שהשיטה והטכניקה דורשת ממני –
ולא נמצאים בנוכחות משוחררת ויצירתית.

השתמשו בטכניקה אבל גם היזהרו ממנה.
אתם לא משחקים למען הטכניקה, אלא אתם משתמשים בטכניקה בשביל המשחק.

אתם יודעים, אחת הביקורות הכי גדולות על "השיטה" של לי שטרסברג
היתה שבשלב מסוים המשחק התחיל להתאים את עצמו לשיטה שלו,
והכל נהיה מנייריסטי.
שחקנים התחילו לדבר פתאום בקצב מקוטע,
החזיקו כל מיני דברים דמיוניים ביד כדי לייצר רגש (למי שמכיר – תרגילי חפץ אישי)
והפכו למכונסים וכאילו אישיים.

ככל שהשחקן נהיה יותר מיומן ומנוסה
הוא משתמש בטכניקה פחות ופחות בזמן אמת,
עד שהנוכחות והמשחק שלו הופכים להיות יותר אורגניים, הרמוניים וטבעיים.

להתעלות מעל הטכניקה, להשאיר אותה מאחוריי הקלעים,
לדעת שהטכניקה שייכת לכל מה שאנחנו לא רוצים לראות על הבמה.
להתייחס לטכניקות כאל ארגז כלים שאתם מרכיבים במהלך הלימודים והאימונים שלכם,
ארגז כלים שאתם יכולים לשלוף מתוכו כל פעם משהו אחר שאתם צריכים,
אבל בסופו של דבר אתם יכולים לבנות דברים בלעדיו.

אז מה אני אומר כאן בעצם?
הדבר הכי חשוב בטכניקה הוא לדעת מתי ואיך לעזוב אותה.
הדבר הכי חשוב במשחק הוא בזמן אמת להקשיב (אבל באמת להקשיב)
למידע שאתם מקבלים מהפרטנר ומעולמכם הפנימי,
להיות נוכחים,
ולסמוך על זה שכל העבודה שעשיתם משרתת אתכם בזמן אמת
וכל מה שאתם צריכים לעשות זה להתמסר לרגע ולחוות אותו.