ניקיון.

לעבוד ממקום נקי. נקיון פיזי, רגשי, תודעתי.

אני קורא ספר משחק של שחקן ובמאי יפני [ The Invisible Actor by Yoshi Oida]. קודם כל זה מרענן להיוודע לגישת משחק שהיא לא מערבית (כלומר סטניסלבסקי, שטרסברג וכל אלה), אלא מתייחסת לאלמנטים אחרים בעבודת השחקן – הגוף, האנרגיות, התודעה.

הפרק הראשון עוסק בנקיון והתנקות.

לפני שמתחילים לעבוד, אומר יושי, צריך לנקות. לנקות את הספייס שאתם עובדים בו, ולנקות את החלל והגוף שלכם. הוא נכנס למהלך כמעט פולחני של לנקות את הבמה, וכל מיני דברים פיזיים שהוא עושה בחלל. זה מאוד מעניין לקרוא את זה, כי מרגישים את תחושת הקודש שהוא נותן לעבודת השחקן. זה לא סתם להיכנס לסטודיו ולהתחיל לעבוד עם כל היומיומיות והאנרגיות המבולגנות. הוא דורש התייחסות יותר מקודשת ונקייה.

יש הרבה עניינים שאני מרגיש ששחקנים יכולים וצריכים לקחת מגישה כזאת. אני לא חושב שצריך כל פעם כשנכנסים לחדר חזרות דבר ראשון לנקות אותו בצורה מדידטיבית, אבל אני כן מרגיש שצריך לבוא פנויים ונקיים לסשן עבודה, כדי שהמשחק יהיה בהיר, צלול ונקי בעצמו.

אז יש כאן שני דברים – מה עושים עד שמתחילים לעבוד, ומה עושים במהלך החזרה עצמה.

לפני העבודה, כשאתם נכנסים לשעור או לחזרה, קחו כמה דקות להפוך את עצמכם פנויים. מה זה אומר? זה אומר שאתם משאירים את מה שבחוץ בחוץ, ואתם מפנים את הריכוז שלכם, את הרגשות שלכם ואת הרצון שלכם לעבודת המשחק. יש מורים שעושים תרגילי נשימות, יש מורים שעושים חימום כזה או אחר, יש שיטות שיש בהם תרגילי הרפיה או מתיחות או הליכות או חימום קולי. מה שחשוב ברגעים האלה זה להתחבר לגוף, לנקות את כל הבלאגן שבתוך הראש שלכם, לנקות את הספייס סביבכם, מין ניקוי אנרגטי, ולהיות פנויים ומוכנים. זה כאילו יש קול קטן בתוככם שאומר – סבבה, אני מוכן, אני מוכן להיות נוכח ולהיות מושפע בצורה מעניינת מכל מה שיקרה בשעה וחצי (או שלוש שעות או מה שזה לא יהיה) לחלוטין.

ובמהלך העבודה, שימו לב שאתם עובדים ממקום נקי. מבחינה פיזית לא לזוז יותר מדי, לא לשוטט על הבמה, לא לגרד את הראש כל הזמן, לא לעשות כל מיני מניירות ותזוזות. זה בלאגן. אני לא חושב שאתם צריכים להיות רובוטים נייטרלים, אבל אני בטוח שאם תעבדו בצורה נקייה פיזית, אז כשבאמת תרצו לזוז זה יהפוך למשמעותי. יש רגעים על הבמה ששחקן עובר מצד ימין של הבמה לצד שמאל של הבמה במהלך סצנה, והוא עושה את זה רק פעם אחת, ומרגישים את הדינמיקה כולה משתנה, את מערך הכוחות מתערער. וזה לעומת שחקן שכל הזמן זז ומדבר, משוטט על הבמה, מפזר את האנרגיה שלו. השתדלו לנקות את זה.

גם מבחינה רגשית, נסו לבדוק האם אתם עובדים ממקום נקי. מקום נקי בעיניי זה נוכחות בימתית שנותנת לתגובות הרגשיות להתבטא בצורה חסרת מאמץ ועם זאת משמעותית. כשיש הקשבה, וכשיש שקט מסוים בתודעה, אז כל ניואנס קטן בולט. כשאני הולך לים, ויש גלים ורוחות, לא סערה גדולה מדי, אבל יש תזוזה – אז כל גל מקבל אותה משמעות, ואני לא מושפע ממנו. אבל אם הים שקט יחסית, ופתאום מגיע גל, הוא הרבה יותר משמעותי ואפקטיבי. ולא רק גל גדול, גם התזוזות הקטנות מתממשות בצורה פיזית וגם אנרגטית. אז נסו לעבוד מתוך שקט רגשי. נסו לראות איך אתם לא מביעים כל הזמן את כל הרגשות במין לחץ ובלאגן, אלא מספיק נקיים ומדויקים כדי לתת לכל תגובה רגשית את הרגע שלה.

גם לכלוך הוא מעניין בעיניי אבל הוא לא יכול להשתלט על כל המשחק שלכם. אם יש רגע שבו הכל מתתפרק, ויש תזוזות, ריצות, צעקות, הוצאת אנרגיה, זה יכול להיות מעניין ולתמוך בסצנה שאתם מבצעים, אבל הגישה הבסיסית שלכם היא נקיון. אתם רוצים להביא את הלכלוך והכאוס מתוך הנקיון והסדר.

בעיניי זה גם סוג של כוונה בסיסית של השחקן או השחקנית. לפעמים שחקנים מנסים לעשות יותר מדי דברים בו זמנית, מנסים להראות את כל היכולות שלהם, ואני מבין מאיפה זה מגיע, אני מבין את הצורך הזה, אבל משהו הולך לאיבוד בתוך ההיסטריה והבלאגן. תנו לקהל שלכם לראות את התהליך שאתם עוברים בתור הדמות. לראות אותה מגיבה דרך טקסט, פעולות, רגשות והתנהגות בימתית מעניינית ומדויקת. תנו להם לראות את זה על ידי זה שאתם פנויים, פתוחים, נקיים וכתוצאה מכך יצירתיים.

להיות פנויים ונוכחים. לנקות את הגוף הרגש והתודעה כדי שבסשן עבודה, או בהופעה, המשחק יהיה משמעותי ואישי.