חברה טובה שלמדה איתי משחק בעברי הרחוק, שחקנית מוכשרת ואדם נפלא, מתחילה ממש עכשיו להכין תלמידים לאודישנים לבתי ספר למשחק, ובעצם מתחילה ללמד משחק. לפני כמה ימים דיברנו והיא ביקשה טיפים. רצתה להתייעץ. איך לעשות את זה? איך עובדים עם התלמיד?
יש לי הרבה מה להגיד בנושא, ואני בעצמי כל יום לומד דברים חדשים גם על משחק וגם על הוראת משחק.
מהניסיון שלי, הבן אדם היחיד שיכול ללמד את המורה איך ללמד זה הוא עצמו. אני זוכר שכשהתחלתי ללמד משחק חיקיתי מורים שהערצתי. ניסיתי להיות כמוהם. היה לי מורה מעולה שהיה מאוד קשוח והחזיק את כולנו קצר. היתה לי מורה שכל עבודתה סבבה סביב הטכניקה והיא התרכזה במתן כלים פרקטים. וניסיתי להיות כמוהם. לפני השיעורים הייתי נזכר בדברים שהם עשו וניסיתי לשחזר. קראתי המון ספרי משחק וניסיתי להביא מהספרים תרגילים באופן מדוייק, בדיוק כמו שהם כתובים בספר. אני חושב שהשנתיים הראשונות שלי בתור מורה היו חיפוש. אני לא יכול להגיד שהם היו מוצלחות במיוחד – באותן שנים הרבה תלמידים נהגו לנטוש את השיעור שלי, והרגשתי שאני לא ממש מגיע אליהם.
אבל הדבר הטוב שקרה הוא שלמדתי דרך ה"כשלונות" האלה איך לעבוד. מה לא לעשות, מה כן לעשות, מה לא עובד ומה כן עובד.
אני ממליץ לכל מורה להיות סבלני עם עצמו ולגלות לאט לאט מהי הדרך שלו. מה הוא יכול לתת שאף אדם אחר לפניו לא נתן. זה אולי יומרני וקצת נאיבי, אבל אני מאמין בזה בכל ליבי. אני למשל הבנתי שאין מה לעשות, אני לא בן אדם קשוח במיוחד, מאלה שנכנסים לכיתה וכולם בדממה. למדתי גם שלפעמים אני מפוזר ואולי אפילו סותר את עצמי. משחק זה לא מתמטיקה ולפעמים אני אומר לתלמיד משהו ואחריי שבועיים אני אומר לו משהו אחר לגמרי.
בשאיפה שלי, הכל סובב סביב התלמיד. מה הוא צריך כרגע כדי לחזק את הנוכחות הבימתית שלו וכדי לעזור לו להביע את עצמו בצורה יותר אישית, יותר מדוייקת, יותר כנה.
ככל שמלמדים יותר, האינטואיציה מתחזקת וצריך לסמוך עליה. לפעמים צריך לשחרר את קדושת שיטת המשחק, ולנסות דברים חדשים, דברים שאולי אפילו אתם לא סגורים לגביי הצלחתם. כמה מהשעורים הכי טובים שהעברתי היו כאלה ששחררתי את התכניות שלי ופתאום החלטתי לנסות משהו חדש.
אני מרגיש שמורים וותיקים, שמלמדים המון שנים, לעיתים נמצאים במעין מלכודת. מי אני שאדבר עליהם כן? כי הרי ניסיון זה משהו שאי אפשר להשיג חוץ מאשר על ידי ניסיון, ואני תמיד נפעם ומלא הערצה כלפיי חבריי המורים. אבל לפעמים מורים כאלה נתקעים בהרגלים ובטכניקות שעובדים לתקופה מסוימת והם מפחדים להשתנות. אני אמנם מורה די בראשית דרכו (לפחות ככה אני מגדיר את זה – עשר שנים זה לא המון זמן מבחינתי בתור מורה) אבל אני תמיד מנסה לחדש את מה שאני עושה, ולשחרר אפילו דברים שאני יודע וזוכר שעובדים וחשובים.
תיראו, קיימים כאן שני צירים – ציר אחד עוסק ביסודות הדרמה, בעניינים שכל שחקן חייב להכיר ולהתמחות בהם. אלה דברים שקשורים לפעולה דרמטית, לקונפליקט, ולהבנה של מבנה של דרמה. הציר האחר עוסק בדברים יותר מעודנים שקשורים לנוכחות של השחקן. ופה כל שחקן הוא עולם ומלואו. כל אחד מתמודד עם דברים אחרים, יש לו ברקסים משלו, נקודות כח משלו, וחולשות משלו. מבחינתי צריך להיות בהקשבה טוטלית לשחקן, לראות מה הוא צריך כרגע ולנסות כל דבר אפשרי לעזור לו להתקדם. בלי לכפות עליו טכניקות של אחרים. גם אם זה אומר לפעמים להיכשל.
אז מה אני אומר כאן בעצם למורים? אל תנסו להיות מישהו אחר. אל תנסו להרשים את התלמיד או לרצות אותו. אל תפחדו לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים – זה הרי מה שאנחנו דורשים מהתלמידים שלנו.
היה לי מורה שאמר פעם שאנחנו לא יכולים לדרוש מהלמידים לחשוף את עצמם אם אנחנו לא חושפים גם קצת את עצמינו.
תהיו אישיים, תהיו אנושיים, אל תנסו להיות מושלמים, וזיכרו – הדבר הכי חשוב בעולם זה התלמיד שלכם – לא השיטה, לא הטכניקה ולא ההצלחה או הכישלון שלכם.
