עבודת השחקן היא תהליך בהתהוות. על הבמה השחקן פועל בתוך הווה מתהווה, מציאות פעילה ומשתנה, ועבודתו אינה נעשית למען תוצאה, אלא התהליך שהוא עובר הוא המעניין.
אבל גם מחוץ לבמה השחקן נמצא תמיד בתהליך של התהוות. מתפקיד לתפקיד, מתרגיל לתרגיל, מסצנה לסצנה, השחקן משתנה, משתכלל, מתגמש, מעמיק.
אני אוהב לראות את זה אצל תלמידים שלי, את השינוי הזה, ההעמקה.
לפעמים זה קורה באופן מודע, ולפעמים מעצם האימון, מעצם עבודת המשחק, הגוף והתודעה לומדים להגיב בצורה מלאה יותר, נגישה יותר, ומעניינת יותר.
לכן אני מעדיף לקרוא לזה אימון משחק יותר מאשר לימוד משחק, כי זה מתמשך.
לפעמים צריך לקחת סיכון.
לפעמים בתוך התהליך האורגני הזה של התהוות השחקן צריך לערער מעט את המערכת. להסתכן.
מה זה אומר?
יש לזה כמה רמות.
ברמה הבסיסית ביותר, לקחת סיכון זה לעלות על הבמה ולהתחיל לשחק.
יש לי תלמידים שמעולם לא היו על במה. אני עובד לפעמים עם אומנים, או עם קבוצות חובבים, או עם תלמידים מתחילים במשחק, ובשבילם האקט הבסיסי ביותר של לעלות על הבמה ולעשות משהו מול קהל זה הסתכנות.
הסתכנות במובן של להיכנס אל הלא נודע, אולי אפילו לאבד קצת שליטה.
ברמה אחרת, לקחת סיכון, זה לעשות משהו שממש לא נוח לך לעשות מול אנשים. פעם נתתי לתלמידים שלי תרגיל במשחק מול מצלמה, לצלם את עצמם עושים פעולה שהם בחיים לא היו עושים מול אנשים.
לא המשכתי עם התרגיל הזה, אבל משהו מהמהות שלו מאוד עוצמתי בעיניי. הבנתי שאולי לעשות פעולה זה מעט קשה, אבל לחשוב על משהו, או להרגיש משהו, שהוא מאוד פרטי ואישי, לעשות את זה מול קהל, זה מבחינתי מהווה סיכון.
לקחת סיכון במובן של לצאת מאזור הנוחות. לא לחזור על אותן תגובות, אותם רגשות, אותם שטיקים וטריקים שאולי פעם היו חדשים עבור השחקן, אבל הופכים להיות משוחזרים.
הדבר הזה יותר משמעותי אצל תלמידים מתקדמים, ואפילו אצל שחקנים מקצועיים. לקחת סיכון זה אומר להיות מודעים מתי מרגישים נוח מידי, ומתי צריך פשוט לתפוס תעוזה ולחשוף על עצמכם משהו חדש דרך התפקיד, דרך הדמות.
משהו סודי ואישי בתודעה שלכם, בעולמכם הרגשי, הפנימי, משהו שלראשונה יכול לבוא לידי דרך הדמות.
לקחת סיכון במובן של לא להיות מנומסים מדי כלפיי עצמכם וכלפיי הדמות. לפעמים תלמידים למשחק לא מתמסרים בצורה רצינית ומשמעותית לפעולה הבימתית שלהם, כי זה מביך אותם, או לא נעים להם, אז או שהם מתנהגים בצורה מנומסת מדי ובסופו של דבר מחלישים את הנוכחות הבימתית של עצמם, או שהם מגחיכים איזשהו קטע.
לקחת סיכון במובן של לא לשאוף לשלמות. כשאתם לא שואפים לשלמות, כל מכשול קטן הופך להיות חלק מהתהליך, אתם מאמצים את המכשול אליכם ומתגברים עליו. בדיוק כמו שדמות דרמטית נמצאת במצב של התגברות, כך גם אתם. היתה לי פעם תלמידה שאיחלתי לה שתהיה לה פאדיחה קטנה, או איזה טעות, או משהו שישבור את השלמות שבביצוע שלה. יכול להיות שכשמנסים להגיע לשלמות, מוותרים על תוצאות אחרות בלתי צפויות, ובעצם נשארים באזור מאוד מוגן ובטוח.
ואני אומר כאן בסוגריים שאת כל הדברים שאני מרגיש וחושב על התלמידים, אני חווה גם עם עצמי בתור מורה. גם מורה צריך לפעמים לקחת סיכון. לפעמים אני מנסה בשעורים תרגילים חדשים, שהמצאתי מראש או לפעמים אפילו שאני חושב עליהם במקום. ומה אני אגיד לכם, לפעמים זה עובד ועובד מעולה, ולפעמים זה ממש לא מתניע. אבל זה שווה את הסיכון. כי תמיד, עבורי, יש אופציה בשעור לנסות ולהתנסות, לא רק לשחזר משהו שעובד.
לקחת סיכון.
