לפעמים זה דווקא רגע קטן ופשוט שעושה לך את כל הסצנה.

 

יש המון דברים שאת לוקחת בחשבון כשאת עובדת על סצנה.

את חוקרת את הדמות, ומחליטה מה הפעולות שלה והרצונות שלה,

את מדמיינת בעיניי רוחך מי זאת הדמות הזאת, איך היא מתנהגת,

ואת משתמשת בכלים שונים כדי למצוא את הפיזיות שלה ואת הקול שלה,

ואת מנתחת את הטקסט ומבינה מתוכו את המהלך הדרמטי.

 

את יודעת איפה יש שינויים ומה המהלך הרגשי,

איך את פועלת על הפרטנרית שלך ומה מערכת היחסים שנוצרת,

וכמובן את גם לוקחת בחשבון מה קורה על הבמה –

איפה את עומדת, איך את נכנסת, מה מתרחש באזורים שונים על הבמה, איך את מגיעה אליהם,

מלא מלא דברים.

 

לפעמים יש איזשהו מסר חשוב בסצנה, או איזה רגע ענק שהדמות עוברת בו משהו סופר משמעותי,

ולפעמים יש דברים גדולים שקורים בסצנה כמו ריב או עימות או ווידוי או סערת רגשות מתפרצת.

 

אבל לפעמים יש הפתעות קטנות.

 

בשיעור בשבוע שעבר שתי תלמידות הגישו סצנה,

אחת מהן עמדה ליד שולחן מבולגן, היא היתה עסוקה בפעולה,

היא סידרה כל מיני דברים על השולחן,

והיא דיברה בכעס מאוד גדול עם הדמות השנייה.

ואז,

בתוך הבלגן עצרתי אותה,

אמרתי לה שתתעכב כמה שניות על אחד החפצים שהיא מחזיקה,

שפשוט תעצור רגע,

שתתבונן בחפץ הזה,

לא איזה בקטע פסיכולוגי עמוק רגשי,

לא באיזה קטע שהיא מגייסת בו את כל יכולות המשחק שלה לייצר רגע משמעותי,

אלא סתם לעמוד ולהסתכל על החפץ 15 שניות.

והיא עשתה את זה.

והדמות שלה היתה באמצע ריב, באמצע פעולה,

וכמו משום מקום היא נעצרה,

קצת מתנשפת,

וכל הפוקוס שלה היה על המחדד הקטן הזה.

וזהו.

אין לי מושג מה עבר לה בראש באותו רגע (אחריי זה היא אמרה לי שכלום – היא רק שמה לב שבתוך המחדד תקוע שפיץ קטן של עיפרון),

אבל בשבילנו בתור צופים, נפתח מרווח ממש מגניב ומעניין, שנתן לנו לראות את הדמות שלה באור אחר תוך כדי מה שהיא עושה.

זה היה רגע ממש קטנטן וממש משמעותי,

שאיזה חלון קטן בנוכחות הבימתית שלה נפער וחשף מומנטום פנימי,

וזה הפך להיות העוגן של הסצנה.

ולא – לא היה שם בכי, לא היתה שם טראומה מהעבר, לא היתה שם מסחטת רגשות-

היה רק רגע קטן של התבוננות.

 

איך אני אוהב לגלות רגעים כאלה ביחד עם התלמידים שלי.

וכשאני עובד איתך אני הכי רוצה שבתוך כל מה שהתכוננת אליו, ובתוך כל מה שאת יודעת על הסצנה ועל הדמות,

נגלה ביחד עוד רגעים קטנים וגדולים.

 

שנבוא שנינו לסשן עם ראש פתוח וסקרני,

ונדוג עוד התרחשויות שאת לא חשבת עליהם ושאני לא חשבתי עליהם,

עוד אפשרויות בשביך להביא לידי ביטוי צדדים קטנים ומעניינים ולא צפויים וחסרי מאמץ

בנוכחות הבימתית שלך.

 

(בתמונה  – אור הנפלאה בשיעור מפעם, ברגע קטן).