לפעמים אתה תחת הההשפעה של הכשרון שלך.
הכשרון שלך, או האינטואיציה שלך, הדחפים הפנימיים שלך לגביי מה צריך לקרות לך על הבמה ואיך,
ולמרות שלמדת בעל פה ועשית את כל המחקר שלך לגביי הדמות והמחזה,
ולמרות שאתה יודע איפה לעמוד ומתי ואתה יודע מה היחסים עם הפרטנר,
למרות זאת אתה לא חושב על כל הדברים האלה,
אתה כאילו משוחרר מכל זה וזורם עם הסצנה בצורה חסרת מאמץ,
ועם הרבה נואנסים של משחק ונוכחות,
והכל זורם ממך ויוצא ממך,
אתה לא מתאמץ בכלל, להיפך, אתה מאפשר לדבר לקרות לך,
אתה תחת ההשפעה של הכשרון שלך.
ולפעמים אתה תחת ההשפעה של מה אתה חושב שהקהל חושב עלייך.
אתה מאוד מודע לקהל, אתה כל הזמן שם לב אם יש מישהו שמקשיב ויותר גרוע – אם יש מישהו שלא מקשיב,
אתה מחכה שיצחקו בזמן הנכון ומחכה לזה וכשזה לא קורה אתה מאבד אנרגיה,
אתה מודע לכל תזוזה של מישהו שיושב בקהל,
אתה תחת ההשפעה של האנרגיות בחדר ומאבד את הקשר שלך עם הפרטנר ועם עצמך ועם הבמה,
ואז לפעמים אתה מתחנף לקהל או מנסה שהוא יאהב אותך, והרבה פעמים זה רק יוצר דחייה שלא היתה קיימת מקודם,
וזה תופס מומנטום, ואתה מרגיש על הפנים תוך כדי שאתה משחק.
אתה תחת ההשפעה של מה אתה חושב שהקהל חושב עלייך.
ולפעמים אתה תחת ההשפעה של המצב רוח המעפן שקמת איתו בבוקר.
קמת מעפן, לא יודע למה, מישהו עצבן אותך, או סתם אתה מרחם על עצמך ומרגיש מסכן,
ואתה מעפן וזה צובע את כל ההתנהלות שלך בסצנה, ובכלל על הבמה ובחדר החזרות,
ואין לך כח,
ואתה עושה טובה לעולם,
ואתה מפיל את הפרטנר שלך, ואתה שפוט של המצב הרגשי שלך,
ואתה נאחז בזה וקשה לך, ממש קשה לך להשתחרר,
כי אתה תחת ההשפעה של המצב רוח שלך.
ולפעמים אתה תחת ההשפעה של השכל שלך.
הגוף שלך או העולם הפנימי שלך או האינטואיציות שלך מבקשים ממך לעשות משהו מסוים על הבמה,
אבל השכל אומר שזה לא מתאים.
יש לך דחף לצחוק או לזוז מהר או להגיד את המשפט בצורה מסוימת,
אבל אתה מקשיב רק לקול ההיגיון ואתה משתיק את עצמך ואתה אומר לעצמך שזה לא מתאים מכל מיני סיבות ואתה משכנע את עצמך,
ובלי לשים לב הופה נכנסת ללופ של המחשבות שלך בעודך מתהלך על הבמה מנותק לגמרי ממה שקורה ועצור מבחינת ההבעה רגשית.
השכל שלך משתלט עלייך ולא נותן לשום דבר אחר להיכנס.
ולפעמים אתה תחת ההשפעה של לנסות להרשים.
אתה עושה הרבה מעבר ממה שנחוץ לרגע הבימתי שלך,
אתה תופס מן ווייב מתאמץ, או ווייב משוויץ, או ווייב כאילו סקסי, או ווייב מתחכם,
ואתה מצחיק בלי לשים לב שזה קצת טרגי עבורך,
וממש חשוב לך להרשים את הפרטנר או הפרטנרית או הבמאי או לא יודע מי,
והרצון להרשים גובר על הרצון של הדמות בסצנה,
ולא טוב לך,
אתה תחת ההשעה של לנסות להרשים.
בתכלס – או שאתה תחת ההשפעה של הכשרון שלך,
או שאתה לא תחת ההשפעה של הכשרון שלך.
ואני לא יודע בכלל מה זה אומר בדיוק,
כלומר אולי צמד המילים ״הכשרון שלך״ הוא לא נכון כאן.
אבל אתה יודע למה אני מתכוון,
אתה תחת ההשפעה הנכונה,
אתה מחובר לרגע, אתה מחובר לעצמך בתוך הרגע, אתה משוחרר פיזית ופנימית,
אתה נותן למשהו שהוא מעבר למחשבות שלך ולעצמות שלך להוביל אותך בסצנה,
אתה משחרר הכל ואתה – אולי נקרא לזה – תחת ההשפעה של האלוהות של הבמה.
לא, זה קצת דרמטי.
אתה תחת ההשפעה של האנרגיות הבימתיות שמתחברות לאנרגיה שלך.
אתה תחת ההשפעה הנכונה שבה אין מחשבה ויש היענות לאימפולסים ואינטואיציות ודחפים כל כך מהירים ומיידיים כי אתה שם.
[ואני לא מתכוון שתמיד המשחק שלך צריך להיות רק אימפולסים ורק דחפים ורק כשרון- ברור שצריך הכנה, ברור שצריך החלטות שנובעות מהשכל, ברור שצריך לבנות את המהלך הבימתי שלך. אני שואל – כשאתה מגיע לביצוע עצמו – תחת איזה השפעה אתה נמצא?]
זה קרה גם לי כשהתנסיתי במשחק,
זה קורה גם לי בהוראה,
זה קורה גם לי בחיים,
ואני כל כך אוהב שאני תחת ההשפעה הנכונה.
השלב הבא הוא לחשוב ולהבין איך אתה מביא את עצמך להיות תחת ההשפעה הנכונה.
אני אחשוב על זה.
בינתיים – לב.
(בתמונה – לירון מסדנה ב 2018, תחת ההשפעה הנכונה).
